בס״ד

Pour Berl ע״ה

C’était un petit garçon au cœur pur, c’était un fils, c’était un homme, c’était un mari, c’était un ami, c’était un père, c’était un grand-père, c’était un maître, c’était un ‘Hassid, c’était un père adoptif pour ses élèves, c’était un exemple, c’était un mensch, c’était un Cohen qui bénissait de bon cœur, c’était un doux rêveur qui aimait chanter et composer, c’était un grand sensible très entêté, c’était mon frère, notre unique frère, mais surtout un être unique.

C’était Berl

Tsvi Dov ber

Harav Ha’Hassid Hacohen

Rav Tsvi Dov Ber ben Pinhas Guedaliyah Hacohen Pachter ע״ה

Il y a des richesses

Qu’on saurait compter.

Il y a des avoirs

Qu’on saurait mesurer.

Qu’on se lamenterait

Si on les perdait.

Il y a des trésors

Qu’on aurait à cœur

De garder cachés

Dans un coffre-fort

Qu’on aurait bien peur

Qu’ils nous soient dérobés

Et qu’on ne saurait partager.

Et il y a des valeurs,

Des biens infinis

Qui ne se laissent pas compter.

Des expériences de bonheurs

Qui se laissent conter,

Qui transcendent le temps,

Qui transportent longtemps,

Vers un monde de Vérité,

Au-delà des limites imposées.

Qui nous rapportent à l’Être,

Qui de nous, nous rendent maîtres.

Qui raniment l’âme, au-delà du paraître !

Ce sont des histoires,

Qui permettent de croire.

Ce sont des cours,

Où l’on court

Pour les écouter

Et non les écourter !

Des discussions sans fin,

Même quand on a faim... !

Des contradictions,

Qui jamais ne contrarient.

Des entêtements doux et durs,

Mais qui jamais ne durent

Au-delà des débats passionnés

Quand un sourire final vient les clôturer.

On pleure pour tout ce qui n’est plus.

On pleure sur ce qu’on n’a pas su voir.

On pleure sur le silence et sur l’absence

Qui s’imposent désormais à tous les siens.

On pleure sur ce qu’on croit vide, sur le Rien.

On pleure sur nous qui ne pouvons plus

Apprécier, écouter, partager, aimer…

Mais on ne peut pleurer sur l’immensité.

On ne peut pleurer sur les graines germées,

Qui n’ont pas fini de fleurir et de pousser.

On ne peut pleurer sur tant de grandeur.

On ne peut pleurer sur ces leçons de vie,

D’apprendre à donner de son énergie.

D’apprendre à se tenir sans faiblir.

D’apprendre à se battre sans larmoyer.

Ne jamais rendre les armes,

Quand il faut raviver des âmes.

Ne pas pleurer sur ses propres difficultés

Mais celles des autres, savoir écouter.

On ne peut pleurer face à la dignité.

On ne peut pleurer face à l’humilité

Celle de Aharon Hacohen héritée,

Qui pousse à bénir sans discontinuer.

On ne peut pleurer sur tant de noblesse.

On ne peut pleurer sur tant de sagesse,

Qui fut partagée avec tant de largesse.

On ne peut pleurer devant une telle croyance

Qui inlassablement rappelle la Délivrance !

Qui invariablement ravive l’espérance

On ne peut pleurer sur l’exemplarité,

Sur une image profondément gravée

Qui nous forgera pour l’Éternité

On ne peut pleurer sur ce qui perdurera

Qui pour toujours en nous vivra.

Une petite sœur très fière

Haya Prys (Née Pachter)

יהי זכרו ברוך לע ד ולעולמי עולמים

תהא נפשו צרורה בצרור החיים

לכבוד משפחת פאשטער הנכבדה 

.אתכם עמכם אני בצערכם, וצערכם הוא צערי 

.קשה לי מאוד לדבר על אביכם בלשון עבר, קשה להאמין שזה קרא, נסתרות דרכי הא-ל

 : אנסה לכתוב כאן כמה נקודות שאפשר ללמוד ממורי מורה פאשטער

ב״ה אני עובד בחינוך, אני בתחילת הדרך, לוקח קצת קורסים איך לחנך וכו׳ ואז נופל לי האסימון שזכיתי למנהל / מחנך אמיתי - שמחנך את הנער באופן שגם  כי יזקין לא יסור ממנה , שרק על ידי התעוררות הזיכרון אפשר כבר ללמוד הרבה דברים על חינוך על טהרת הקודש, ורבים הם ואי אפשר לפורטם על כן אכתוב רק ראשי דברים קצרים.

א חסיד איז מסודר ⁃ 

נקיון ⁃ 

מענשלעכקייט ⁃

אהבת התלמידים ⁃

נותן חשק וגעשמאק ללמוד תורה ⁃ 

קידוש השם ⁃ 

כבוד לכל בריה  ⁃

תפילה מילה במילה בקול ובנעימות ⁃ 

יראת שמיים  ⁃

חיזוק באמונה בעניני משיח ⁃

יוקר יומי דפגרא כולל התאריכים כו׳ ( שמלווה אותי עד היום , על ידי הכינוסים , משחקים מושקעים כו׳) ⁃

לקח באהבת ישראל  ⁃

דרך ארץ ⁃

וכו׳ וכו׳ 

.באופן כללי אפשר לומר שחלק חשוב מהחינוך שלי הוא ממורה פאשטער

 : המחשבות רצות והנני נזכר בעוד נקודות/סיפורים שמתנוצצים במוחי, שאיך אפשר לשכוח ? כמו

⁃ בהיותו מנהל :  כל בוקר היה מקבל את התלמידים בפתח בנין החדר עם א ווארימער  "א גוט מארגן" -  אחרי כזה בוקר טוב,  כל היום נראה אחרת. 

⁃ סוף שבוע מתוקה : בסוף הלימודים בימי שישי  (במשך תקופה) היינו עומדים בתור והיה מחלק מטבע לצדקה עם סוכריה (une sucette) - גוט שבת מתוך חיוך וקשר עין לכל תלמיד.

⁃ ביום הכיפי של לג בעומר : ההכנות ליצירת השלטים , התהלוכה בסרסל ההליכה בפארק בצהריים, הרבה התרגשות, אבל מה שאני הכי אהבתי ביום זה היה… האוטובוס : איך שמורה פאשטער עומד מקדימה עם סירטוק ורמקול ביד ומלמד אותנו הניגון ״אמר רבי עקיבא״.

זכורני גם, לא בכתה שלי, אבל ראיתי שמעתי ושכוח לא אשכח, כשהיה מורה בצהריים, והיה נכנס לכתה דבר ראשון כולם עמדו (les pieds joints) ושרו ״טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף - תורה איז די בעסטע סחורה״ הנה עוד דוגמא שלא רק היה אומר להם חשיבות ואהבת התורה , אלא גם היה מנגן להם.

פעם אחת תלמיד אחד ואני נשלחנו למנהל בגלל שאחד אמר לשני "casse toi" -  לחץ הדם התחיל לעלות פחדנו איזה מי שברך נקבל, נכנסנו למשרד, ישבנו, ואז בנימה של הומור וקירבה הוא אמר, פעם הבא תוכל להשתמש בביטוי יותר עדין כמו למשל : "Tu peux déjà commencer à faire tes valises pour ton voyage".

כל עצמותי תאמרנה היה לא רק בתפילה, אלא גם בתורה, כל דבר שלימד, הוא לא רק לימד, הוא היה חי את זה, חי להחיות, היה כל כולו בהענין ובמילה זה פעל  גם בהתלמידים. 

ולסיום : כשלמדתי בחו״ל לכמה חודשים והייתי חוזר לעיר מולדתי לבין הזמנים חיכיתי ונהניתי מנתינת וקבלת שלום ונשיקה ל ר׳ בערל - התעניין בשלומי, החלפנו כמה מילים מתובלים בקצת בדיחותא. וכן בשנים האחרונות זכינו לשכן טוב בבית הכנסת עם כמה חסידישע דברים בטילים בדרך. 

לא אגזים אם אומר שבשבוע / שבעה הזאת לא עבר יום שלא חשבתי על אביכם ועליכם.

נ.ב. צר לי שלא היה לי האומץ להגיד לאביכם את כל הנ״ל פנים בפנים, אז לכל הפחות עכשיו לכם

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבילי ציון וירושלים, ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ימצאוכם תכה״י בטוב  הנראה והנגלה

מ.פ.